 |
| יציעים ריקים בטקס ה"ממלכתי"י |
הטקס בגוש עציון לציון 50 שנה לחזרתנו אל כל ארץ ישראל, ערש לידתנו כאומה וכנושאי שליחות אוניברסלית, הוא הכל מלבד טקס ממלכתי. זהו אירוע שעוצב כניסיון פוליטי זול ובוטה לנכס לימין בישראל את הישגי מלחמת ששת הימים ואת אהבת הארץ, ולעזאזל האמת והעובדות.
טקס ממלכתי היה מדגיש את המאחד והמוסכם ולא את המפלג והמפריד, שלא לומר המסית. טקס ממלכתי היה משקף את תרומת כל הזרמים בעם להישגי ההתיישבות ביהודה ושומרון ואף את המחלוקת הלגיטימית על מטרות ודרכים.
טקס ממלכתי היה מציין שמי שבנה את צה״ל והוביל את המערכה לשחרור חלקי ארץ היו יצחק רבין, חיים בר לב, מוטה גור ואחרים (שהתבררו לימים כ"שמאלנים" רחמנא ליצלן), ושמי שגיבש והוביל לאורך עשור את ביצוע ההתיישבות, בעיקר על פי שיקולים ביטחוניים, היה המערך השנוא כל כך.
טקס ממלכתי היה מעלה אל דוכן המברכים את אלוף (מיל׳) אלעד פלד, האיש שבגיל 21 בראש מחלקת פלמ״ח שחרר את צפת ובגיל 40 בראש אוגדה 36 שחרר את כל השומרון. איש מעשה חכם וצנוע, שמעולם לא דרש "כפיים!", ומעולם לא קיטר על "אפס כיסוי תקשורתי" של הישגיו, אך תרם לשחרור יהודה ושומרון יותר מכל המברכים והאורחים בטקס – יחד. או את דליה רבין, בתו של רמטכ"ל הניצחון ואדריכל השלום יצחק רבין, שנרצח על ידי בן עוולה, איש ימין קיצוני מוסת. או את יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה ובנו של ראש אמ״ן והנשיא לשעבר, חיים הרצוג, שפוגג בהופעות ייחודיות בטלוויזיה שזה עתה באה לעולם את חרדות הציבור טרם ובמהלך המלחמה והיה מושלה הראשון של ירושלים המאוחדת. או את הילה אלעזר-כהן, בתו הבכורה של האלוף דויד אלעזר, דדו, שתבע מהיום הראשון והוביל מהיום הרביעי את כיבוש רמת הגולן בסערה.
טקס ממלכתי היה מעלה על נס את בהירות הראייה של "תכנית אלון" ואת ההיגיון הפנימי של תפיסת "גושי היישובים" ושכונות יהודיות במזרח העיר, לצד אחיזה התיישבותית לאורך הירדן - כממדי תפיסה ביטחונית מפוכחת ומוסכמת על כל חלקי הציבור; ולא מטשטש בכוונת מכוון את ההבדל הקריטי בין גושי היישובים - שבהם 80% ממתיישבי יו״ש ושערכם לביטחון מוסכם על כולנו - לבין ההתנחלויות המבודדות, שאפילו על פי ראשי ההתיישבות ייחודם איננו בתרומה לביטחון אלא בהיותם "קיום מצוות יישוב הארץ".
טקס כזה לא יתקיים, משום שהמטרה היא לנכס, לפלג ולאחז עיניים דרך טשטוש הקו המפריד בין מה שמשותף לכולנו - ביטחון תחילה, שלמות העם קודמת לשלמות הארץ וערכי מגילת העצמאות - לבין מה שמשרת אג׳נדה לאומנית ואפלה, נגועה במשיחיות, המאיימת על עתיד כולנו.
סיפורה המופלא של חזרתנו לציון והתיישבותנו בחלקי מולדת החיוניים להבטחת עתידנו, הוא המשך סיפור הלאומיות הישראלית הגאה. מחליף אותו בתודעת מנהיגי הימין חזון העוועים של "מדינה אחת" עם מלחמת אזרחים מתמשכת ו"אפרטהייד יהודי" או רוב ערבי. זהו חזון שבמוקדו כיום הניסיון לסכל כל סיכוי להסדר עם ביטחון בעתיד, באמצעות ההתנחלויות המבודדות, וזהו מרשם אסוני שחיוני לעצור.
צודקים לכן אלה האומרים: אנו גאים בחלקנו בשיבה אל כל חבלי הארץ ובמפעל ההתיישבות החיוני לביטחוננו. בה בעת אנו דוחים את הניסיון הזול והמביך לנכס פוליטית את ההורות על ההישג לצד אחד במארג הפוליטי תוך טשטוש מודע של ההבדל בין "אין ברירה", רגעים של אחדות מופלאה ומעשה ציוני גדול בעקבותיה, לבין לאומנות אפלה, שהעירה חזון משיחי, שיישומו מאיים על הפרויקט הציוני כולו.
No comments:
Post a Comment