A report from the Jung Neumann Conference, April 24-26, at kibbutz Shefayim

Official launch of

The Jung-Neumann Letters

An International Conference in Celebration of a Creative Relationship

Kibbutz Shefayim, April 24-26, 2015, Trailer FaceBook

A report by Lisbeth von Benedek.

The French is followed by the report in English.

Lisbeth von Benedek

Un congrès international en Israël à l'occasion de la sortie du livre "Analytical Psychology in Exile, The correspondence of C. G. Jung and Erich Neumann"

Ce congrès était l'occasion de souligner l'importance de la relation entre Neumann et Jung, rappelée par Martin Liebscher dans son introduction au livre sur leur Correspondance. Ils se sont rencontrés pour la première fois à Berlin en 1933 ; Neumann avait alors 28 ans et finissait ses études de médecine ; Jung, à 58 ans, était reconnu sur le plan international. Neumann, l'un des plus doués parmi ses étudiants, était capable de dialoguer fermement avec son aîné - notamment sur la position de Jung à propos de la question juive. Neumann et Jung ont correspondu pendant une trentaine d'années, l'un en Palestine depuis 1934, autre à Zurich - jusqu'à la mort prématurée de Neumann en 1960. Ces lettres mettent aussi en lumière la pensée politique de Jung, son attitude face à la question juive, ainsi que sa compréhension de la psychologie et du mysticisme juif.

Près de 300 personnes de 26 pays ont participé avec enthousiasme à ce congrès. Dès l'ouverture, Erel Shalit situait l'atmosphère et le niveau de ce congrès. Vendredi soir l'ouverture du Shabbat, à laquelle tous les congressistes ont été conviées, a été célébré par Tony Woolfson et Henry Abramovitch, toujours présent avec sa générosité, son accueil et sa joie.

Tout au long de ce congrès l'atmosphère était chaleureuse, conviviale et l'organisation impressionnante - avec un respect du cadre, une autodiscipline des orateurs, un respect du temps accordé, avec donc une absence de tension et de l'espace pour les questions. Les différentes présentations étaient d'une profondeur rare et les questions posées témoignaient de la réflexion des intervenants sur les sujets en question.
De plus, la créativité des organisateurs était remarquable : des lettres échangés entre Jung et Neumann, commentées par Murray Stein, étaient lus avec talent et conviction par deux analystes : Paul Brutsche au nom de Jung et John Hill au nom de Neumann. D'autre part, des extraits du film de Bergman sur "La flute enchantée" de Mozart, étaient commentés dans l'optique de Neumann et de Jung, par Tom Kelly et Dvorah Kuchinsky. Par ailleurs des enfants et petits enfants de Jung et de Neumann ont apportés des témoignages touchants.

Deux présentations stimulantes traitaient de la position de Jung et de Neumann face au "Mal", une par Henry Abramovitch sur "La recherche d'une nouvelle éthique" et une autre par Murray Stein à propos de la "Nouvelle éthique" de Neumann et de "La réponse à Job" de Jung. De plus, a été discutée la rivalité fraternelle entre les deux leaders de la psychanalyse jungienne à Tel Aviv, Neumann et Kirsch.

L'exposé de Paul Mendes-Flohr sur "La culture allemande et la découverte de l'inconscient: la promesse et les mécontentements de l'expérience juive-allemande" était dense et impressionnant par l'étendu de la culture - y compris kabbaliste.

L'art était aussi présent à ce congrès. Pour commencer, Tamar Kron a présenté et commenté les peintures de Neumann, dont certaines avaient un "air de famille" avec quelques planches du Livre Rouge. Deux présentations, évoquant la fonction de l'art et de l'artiste selon Jung et Neumann, avaient l'honneur de clôturer ce congrès : Gideon Ofrat exposait les "Grandes Mères dans l'art d'Israël", et Christian Gaillard présentait "Jung, Neumann et l'art", insistant sur le fait que l'art, selon la lecture jungienne, incarnait bien souvent, au delà de la Grande Mère, une régression jusqu'au démembrement.

Je garde de ce congrès le souvenir d'une ferveur, d'une volonté d'accueillir, de comprendre et du désir d'aller le plus loin possible. Les points de vue différents, parfois opposés, étaient reçus d'une manière tranquille ; ainsi Murray Stein répondait à une intervention contradictoire, avec un sourire bienveillant : "votre Jung n'est pas le mien".

Lisbeth von Benedek
Paris, le15 mai 2015
Lisbeth von Benedek est psychanalyste, membre de l‘IAAP et de la SFPA ; elle vit et travaille à Paris

Lisbeth von Benedek, docteur en psychologie, est psychanalyste didacticienne de la SFPA (Institut C.-G. JUNG, France). Elle a été responsable, pendant une vingtaine d'années, de l'enseignement de la psychologie clinique et de l'introduction à la psychanalyse à l'Université Paris XIII

An international conference in Israel on the occasion of the release of the book "Analytical Psychology in Exile:The correspondence of CG Jung and Erich Neumann"

April 24-26 2015, Shefayim, Israel.

This conference was an opportunity to highlight the importance of the relationship between Neumann and Jung, as recalled by Martin Liebscher in his introduction of the book on their correspondence. They first met in Berlin in 1933; Neumann was then 28 years and finished his medical studies; Jung, at 58, was internationally renowned. Neumann, one of the most gifted among his students, was able to firmly confront Jung - including his inner attitude in regards to the Jews. Neumann and Jung corresponded for thirty years, one living in Palestine since 1934, the other one in Zurich - until Neumann’s premature death in 1960. These letters also highlight political thoughts of Jung, as well as his understanding of Jewish psychology and mysticism.

Nearly 300 people from 26 countries participated with enthusiasm in this conference. In his opening welcome, Erel Shalit set the tone of the atmosphere and announced the challenging level of the presentations. Friday night, all participants were invited to the opening of Shabbat which was celebrated by Tony Woolfson and Henry Abramovich, always present with his generosity, hospitality and joy.

Throughout the conference the atmosphere was warm and friendly; besides that the organization impressive - with precise respect for the setting and the time allowed for the speakers, which prohibited tension and gave enough space for the questions. The presentations were of a rare depth and questions from the participants witnessed their own thoughtful reflections upon the topics in question.

In addition, the creativity of the organizers was remarkable: significant letters exchanged between Jung and Neumann emphasized by Murray Stein, were read with talent and conviction by two analysts: Paul Brutsche on behalf of Jung and John Hill on behalf of Neumann. Moreover, film excerpts of Bergman’s "Magic Flute" by Mozart were commented upon by Tom Kelly and Dvorah Kuchinsky, according to Jung’s and Neumann’s conceptions of the psyche. Furthermore, Jung’s and Neumann’s children and grandchildren gave moving testimonies of their respective fathers and families.

Two stimulating presentations gave an account of Jung’s and Neumann’s points of view in regards to the "Evil", one by Henry Abramovich on "The search for a new ethic" and another by Murray Stein discussing Neumann’s "New ethics" and Jung’s "The answer to Job". Additionally, there was room to discuss the sibling rivalry between the two leaders of Jungian psychoanalysis - Neumann and Kirsch - in Tel Aviv.

The presentation by Paul Mendes-Flohr on "German culture and the discovery of the unconscious: the promise and the discontent of the German-Jewish experience" highlighted the speaker’s widespread cultural knowledge, including that of the Kabbala, in relation to the Jungian perspective.

Art was also present at this conference. To start with, Tamar Kron presented and commented on paintings of Neumann, some of which had a "familiar resemblance" with some illustrations of the Red Book. Two presentations, evoking the function of art and the artist according to Jung and Neumann, had the honor of closing the conference: Gideon Ofrat exposed the "Great Mothers in Israeli art", and Christian Gaillard presented "Jung, Neumann and Art", insisting that art, according to Jungian reading, often embodies, beyond the Great Mother, a regression towards bodily disintegration and dismemberment.

I will always remember the ardor, the willingness to welcome, to understand and the desire to go as far as possible that I witnessed during this conference. The different, sometimes opposing point of views, were received with tranquility; thus, Murray Stein responded to a contradictory comment from one of the participants, with a warm smile: "Your Jung is not mine."

Paris, May 15TH 2015

Lisbeth von Benedek, Doctor of Psychology and Psychoanalyst, is a member of the IAAP and SFPA, Institute C.G. Jung, France. She was responsible, for more than twenty years, for teaching clinical psychology and the introduction of psychoanalysis at the University Paris XIII.

The lectures from the conference will be published in a volume edited by Erel Shalit and Murray Stein,
A Creative Relationship – C.G. Jung and Erich Neumann.

The photos from the conference by Odeliya Harel.

Jung Neumann Conference - THANK YOU ALL!!!!

The time has come to say THANK YOU!! - to all of you who attended, from near and afar. More than 260 attendees from 25 countries participated in the Jung Neumann Conference. We continue to receive wonderful responses, and we are grateful to all of you. All of you together created an atmosphere of creativity, warmth and reflection.

24 April 2015

Erel Shalit: Introductory greetings:

Dear friends and colleagues,

It is with the greatest pleasure that I welcome you all, who have gathered here at the eastern shores of the Mediterranean. Jung anchored here 82 years ago, in the spring of 1933, and Neumann lived here, close to the sea, from the time he stepped ashore, in the spring of 1934.

One of the more intriguing passages in Israel's Declaration of Independence says, as is commonly known, that the pioneers came here from all over the world to make deserts bloom. But if you read carefully, in Hebrew it is not written that they made deserts bloom, but that they came to make souls blossom. This remarkable interchange between soul, spirit, land and desert has its source in the book of Ezekiel.

I believe we have, indeed, arrived from around the world, gathering here to let the souls blossom, to kindle a light in our hearts and in the soul, especially, perhaps, at a time when unruly winds sweep across a sky that lends itself to all too concrete shadows of projection, and to the evils of the psyche.

And we have gathered to gain further insights into the pioneering work carried out respectively by Jung and Neumann, into the fields and the forests, the mountains and the depths of the mind.

The seed of this conference was planted by Mr. Ulrich Hoerni, who at the signing of the agreement to prepare the correspondence, suggested it be officially launched in Israel. I wish to thank the Philemon Foundation who under the presidency of Steve Martin and later Nancy Furlotti pursued and enabled the preparation of the correspondence, and, under Judith Harris, its publication, and Martin Liebscher who has brought this exchange into the light of day.

The letters were written at a time when writing went beyond the short message service, the SMS, or the senseless twitter of 140 characters; they were written when character was singular and individual, and made its soulful imprint on a meaningful dialogue of creative minds.

I want to greet and thank our sponsors, the Swiss Embassy and His Excellency, Ambassador Dr. Andreas Baum; the Philemon Foundation; Princeton and Fred Appel who has made this possible; the IAAP and its Presidents: Tom Kelly in the present, past presidents Thomas Kirsch, Christian Gaillard and Murray Stein, and President elect Marianne Mueller; the IIJP and Avi Baumann, FAJP; Recollections and Nancy Furlotti; Digital Fusion with Hugh Milstein, and the Jung Stiftung and the Neumann Heirs.

A very big THANK YOU goes to the people who have worked for more than a year to arrange this - the program and organizing committee: Batya, Yehuda, Tamar, Henry and Avi; and to the conference organizers, with Liron, Naama, Adi and Anat.

And a very, very special THANK YOU to Murray Stein, for the enormous work and your decisive contribution to this conference – you have firmly stretched out your hand, and kept the flame burning.

All speakers have been enthusiastic in their/your undertaking, and I know that you will bring us the fruits and the passion of your creativity, and I know that the fruit is very good.

And we have received tremendous support from the international advisory board, thank you!

We also want to greet the Grand Old Lady of Jungian Analysis in Israel, Dvorah Kuchinsky, an inspiration to all of us, who has carried the torch of life through the darkest chambers of evil, who continues to teach generation after generation the works of her friend and mentor, Erich Neumann.

And we mourn and are saddened by the loss of Eli Weisstub, past President of the Israel Association of Analytical Psychology, and past vice-President of the IAAP, who passed away only a few weeks ago after a long illness.

Israel, the land and the people, easily swings between hope and despair, between the soul that sinks deep into the swamps, and the spirit that rises high. Those of you who have been here for a few days have noticed how the sounding of the air raid sirens and the flames of Remembrance Day turn into the fireworks of Independence Day.

The close proximity between the individual and archetypal forces is ever-present. Few describe it better than Yehuda Amichai, the poet of Jerusalem, who writes:

I and Jerusalem are like a blind man and a cripple.
She sees for me
out to the Dead Sea, to the End of Days,
And I hoist her up on my shoulders
And walk blind in my darkness underneath.

And this particular proximity, and as a bond between people, peoples, cultures and nations, Yehuda Amichai was delivered into this world by the grandfather of Joerg Rasche.

I want to thank you all for coming, to make this a true celebration, a creative and fruitful gathering. We have truly gathered from the continents of the world, from North and South America, Europe East and West, from Africa, Australia, Asia and China.

I pray that with all the energy gathered here, the human spirit will rise up high, while firmly anchored in the landscape of the soul - Welcome!

I would now like to invite His Excellency Dr. Andreas Baum, Ambassador of Switzerland to Israel, to open the Conference –your presence, and hosting this event, is an honor to us:

The following are photographs by Odeliya Harel 

26 April 2015

Erel Shalit: Endnotes:

Dear friends and colleagues,

What a gathering! What a weekend!

At least I do not know the whereabouts of the original Jung-Neumann letters, in what cave, or in what library they are hiding. However, fifty years after the passing of Jung and Neumann the contents of the correspondence between them could emerge from the shadows and begin their journey into the public sphere. I believe we have held the infant, and guided the newborn into its life.

I believe we have here, together, helped this book in its first weeks of infancy; with careful hands we have held its essence, so that the body of the book shall live.

We live in an unruly world: oceans are poisoned. Mother Earth shakes, and our thoughts go to the victims in Nepal.

We live in a world of cataclysmic clashes, flooded by information to the extent that we get desensitized, and with the loss of our senses, we often fail being compassionate. Thus, evil becomes such an everyday commodity that we fail to see how unintegrated evil must be in order for us to realize its otherness and archetypal reality.

We live in an era in which we are flooded by information, easily confusing information with knowledge, knowledge with understanding and understanding with wisdom. We have gathered here in this kibbutz – which means ‘gathering,’ and spent fifty hours together on this island of apparent tranquility, drawing from the wells of wisdom that you have all brought here, mediated by the wealth of thoughts and reflections that our wonderful, incredible speakers – and actors, singers, and composers of challenging works – have so graciously shared with us.

Jung and Neumann, the young and the new, the old and the wise, may serve as profound inspiration not merely because of their extra-ordinary depth and creativity and their admirable traits, but perhaps no less because of their all too human weaknesses, as these come across in their conversations and controversies –in what is written, and perhaps no less in what unregistered by the written word.

Some of you will rush back home into everyday routine, some will fly off to the corners of the world that constitute your reality, and many will continue to explore this land where human ground and archetypal spirit sometimes unite – to form new religions, to reveal profound discoveries, and unique acts of human integrity. At other times, in the shadow under the often cruel, blazing and not always enlightening sun, human weaknesses may seem all too apparent, so dark that gods become demons, and ploughshares turn into swords of rivalry and animosity.

In olden times, the jubilee was celebrated every fiftieth year, with the emancipation of slaves and restoration of the land, with the possibility of turning the face inward, to the night and to the internal depths, to the wisdom from below, the domains of the Great Mother, that Neumann speaks about. The word jubilee comes from yovel, originally meaning bellwether – i.e., taking the lead, the initiative, intuiting future trends.

Neurosis is intimately bound up with the problems of our time, says Jung – and from what I have gathered during these days, I will hold on to the great gift of sitting with you all around this bonfire of mind and meeting, of the wisdom of the heart, which holds the promise that from this jubilee and jubilation we shall bring our individual contributions into an unruly world.

I want to thank all of you, all of you, who have come together here, and the members of the advisory board; the Kenes organizers – Na’ama and Liron, Moran and Keren, Adi and Anat; and the staff and the hospitality of kibbutz Shefayim; and the speakers who have inspired us profoundly; Tamar and Murray with whom we created this program; Batya, Yehuda, Tamar, Henry, Avi and Batya Stern, who have worked for more than a year to bring the idea into the fruition of reality.

We would like to end our gathering by reading a poem of Goethe’s, in German and English, and one of Yehuda Amichai, in English and Hebrew, and with that I wish you all well upon your fare.

People in a hall that’s lit so brightly
It hurts
Spoke of religion
In the lives of contemporary people
And on the place of God

People spoke in excited voices
Like in an airport
I left them
I opened an iron door that had written on it
“Emergency״ and I entered within.
Great serenity: Questions and answers

Yehuda Amichai

photo by Odeliya Harel 

מכתבים אבודים חושפים את צלה של הנפש הציונית - עופר אדרת

     

פורסם בגלריה ספרות של הארץ, 13.4.2015

                             

מכתבים אבודים חושפים את צלה של הנפש הציונית

אריך נוימן הכיר את מורו, הפסיכואנליטיקאי קרל יונג בציריך, בדרכו לארץ ישראל. חליפת המכתבים ביניהם מתפרסמת עתה לראשונה בספר. במהלכה, כתב נוימן על חששותיו מפאשיזם שעשוי לצמוח בפלסטינה עם שחרור היהודים מלחץ עמי הגולה

 

 

כתבה של עופר אדרת

אריך נוימן (מימין) וקרל גוסטב יונגC.G. Jung Institute , Zurich

                                             

ב–2006 נמכרה לקונה אלמוני במכירה פומבית בלונדון התכתבות שכללה עשרות מכתבים, פרי עטם של אבי הפסיכולוגיה האנליטת קרל גוסטב יונג (1961-1875) ותלמידו ויורשו אריך נוימן (1960-1905) שנשלחו בין ציריך לתל אביב בין השנים 1934 ל–1960. העסקה, שבוצעה בבית המכירות סותבי'ס, נסגרה במחיר של 108 אלף פאונד (כ–631 אלף שקלים).

 

כמעט עשור חלף מאז. משכנם הנוכחי של המסמכים המקוריים לא ידוע, אך בעזרת עותקים שנותרו מהם מתפרסם כעת הספר ״פסיכולוגיה אנליטית בגלות — ההתכתבות בין יונג ונוימן״, שיצא לאור באנגלית בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון. הוא כולל 39 מכתבים ששלח יונג לנוימן ו–58 מכתבים מנוימן ליונג. שניים מהם קטועים בחלקם, בשל העובדה שההעתק של המכתבים המקוריים היה פגום.

 



ד"ר אראל שליט, פסיכולוג קליני בכיר ולשעבר יו"ר החברה הישראלית לפסיכולוגיה אנליטית, אומר כי זו "ההתכתבות החשובה ביותר בעולם הפסיכולוגיה מלבד זו של יונג ופרויד, שאף הם היו מורה ותלמיד".

רחוב דיזנגוף בתל אביב, בשנות ה-30. לאחר הגיעו לארץ, כתב נוימן ליונג כי "רק הילדים שלנו יהיו בסיס לעם... אנו כעולים עדיין גרמנים, רוסים ותימנים" American Colony (Jerusalem). Phoעוד כתבות בנושא                                                                                         

שליט עזר בקשירת הקצוות בין משפחת נוימן בישראל ומשפחת יונג בשווייץ, שאיפשרה את הוצאתו של הספר, אשר התעכבה זמן רב מסיבות טכניות ואחרות. הוא גם יעמוד בראש כנס בינלאומי בהשתתפות חוקרים ובני משפחות נוימן ויונג, שילווה את יציאת הספר, ויתקיים בקיבוץ שפיים בין 24 ל–26 לאפריל. יציאת הספר וקיומו של הכנס השנה, 2015, מציינים שנה עגולה מבחינת חייו של נוימן: 110 שנים מלאו השנה להולדתו ב–1905 בברלין ו–55 למותו מסרטן ב–1960 בתל אביב.            

ב–1933, כשנפגשו לראשונה, נוימן היה בן 28 ויונג — בן 58. נוימן היה צעיר, יהודי־ציוני, שסיים את לימודי הרפואה בברלין, אך לא קיבל את התואר בשל חוקי הגזע הנאציים.

ד"ר אראל שליטד"ר אראל שליט

עטיפת הספר

יונג, שוויצרי פרוטסטנטי ובנו של כומר, היה פסיכיאטר, פסיכולוג והוגה דעות בעל שם בינלאומי, שהיה אמור לרשת את כסאו של אבי הפסיכואנליזה פרויד, אך פנה לדרך אחרת, והיה לחלוץ המייסד של הפסיכולוגיה האנליטית.            

 

הם נפגשו בציריך, שהיתה תחנת מעבר לנוימן בדרך אל ארץ ישראל. הקשר, שהתחיל כקשר מורה־תלמיד, הפך עם השנים לקשר חברי של ממש. נוימן למד אצל יונג במשך כמה חודשים ואחר כך עלה לארץ ישראל, שם כבר חיכו לו אשתו יוליה ובנו מיכה. תחילה גרו ברחוב סירקין בתל אביב. כעבור שנתיים עברו לרחוב גורדון, שם קיבלו גם מטופלים.

 

בקיץ 1934 כתב נוימן ליונג את המכתב הראשון, בו תיאר את קשיי ההתאקלמות של היהודי היקה במזרח התיכון. ״לא היו לי כל אשליות כשבאתי לפלסטינה, אך מה שהרשים אותי מאוד בבואי, היה שלא מצאתי כאן 'עם', שיכולתי להרגיש השתייכות בסיסית אליו… עובדה זו, שהרשימה אותי כל כך, שהיהודים כאן 'עוד לא עם', גרמה תחילה להלם", כתב.

 

"המצב כאן רציני מאוד. הכוחות המקוריים הרוחניים האידיאליסטיים, שבנו את הארץ, גרעין תנועת העבודה והיישובים החקלאיים, נדחפים אחורה על ידי גל של יהודים עסקנים חסרי דיפרנציאציה, אגואיסטים וקצרי ראות, שהאפשרויות הכלכליות כאן הביאו אותם לארץ", הוסיף.

 

"היהודים כאן באים למצב שעדיין חסר ציביליזציה... אנו היהודים הננו עם בעל ניגודים ללא גבול. מי שחי כאן באורתודוכסיה הוא כל כך רחוק ממני, שאני מזועזע מהמרחק. ליד נמצאים ספקולנטים חסרי כל ערכים ומצד אחר — קבוצות של חלוצים, שבמאמץ קיומי יצרו מביצות ומדבר כפרים ונופים יפים יותר", הוסיף.

 

     

"אל תבין אותי לא נכון. אני לא בא בטענות ליהודים. איך יכול היה להיות אחרת? באנו מכל מיני מקומות כפרטים ואנחנו צריכים להיות לעם. זה לוקח זמן... אני יכול לתאר לעצמי שהמצב בארץ יכול להיות מסוכן ולהגיע לסף התהום", המשיך.

 

בסוף המכתב כתב: "זו הרגשה משונה לדעת, שהדור שלי יהיה כאן תמיד דור ביניים. רק הילדים שלנו יהיו בסיס לעם. אנו כעולים הננו עדיין גרמנים, רוסים, פולנים, אמריקאים ותימנים... איזו הזדמנות תהיה, כשכל העושר התרבותי שאנו מביאים עמנו יתמזג לתוך היהדות".

 

     

חלקים ממכתבו, שפורסם לראשונה ב–1988 בכתב העת "שיחות" בידי בנו, פרופ' מיכה נוימן, היו פסימיים ורוויי חשש, פרי הניתוח הפסיכולוגי שלו את המצב אליו נקלעו היהודים החדשים בארץ ישראל. "בגלל חוסר שלטון וכוח מדינה, ניתן כוח לפרטים שליליים, יותר מבכל מקום אחר. הכל מוביל לפאשיזם", כתב. "...אני פוחד שכל היצרים המודחקים שלנו, כל שאיפות השלטון והנקמה שלנו, כל הברוטליות החבויה בנו, יגיעו כאן לידי מימוש", הוסיף.

 

הוא הסביר, כי היהודים בארץ ישראל משוחררים מלחצם של עמים אחרים, ממנו סבלו בגולה. "זה יכול לגרום לכך, שסוף סוף 'הצל' משתחרר וכאן בפלסטינה הוא יכול לראשונה להיראות ולהתפרץ, כי לא קיים כאן הלחץ החיצוני. זה בהחלט לא יהיה נעים", כתב.

           

      

מדבר אינטלקטואלי בתל אביב

 

ההתכתבות של נוימן עם יונג עסקה בנפש האדם, ביהדות, בציונות, באנטישמיות ובעבודתם של השניים. היא מגלה גם את המתיחות בין השניים על רקע גילויים של אנטישמיות וחוסר רגישות לרדיפת היהודים שהפגין יונג בשנים הראשונות לעליית הנאצים לשלטון. ב–1933 הסכים יונג לקבל מינוי לנשיאות החברה הגרמנית לפסיכותרפיה, שאחד מבעלי התפקידים בה היה קרוב משפחתו של הרמן גרינג. בכתב העת של החברה הזו התפרסם שנה אחר כך מאמר שהילל את האידאולוגיה הנאצית, והשתמש בכתבי יונג על מנת להצדיק את עליונות הגזע הארי.

      

"יונג לא יצא כנגד מאמר זה — והשאלה האם מתוך נאיביות או מתוך רצונו להמשיך להגן על עמיתיו היהודיים, או שמא מתוך אנטישמיות כפשוטה, עדיין בעינה", כתבה פרופ' תמר קרון במאמר שפורסם באתר המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית. בהמשך גם יונג פירסם מאמר בעל נימה אנטישמית — בו עסק בהבדל בין הלא מודע הארי לזה היהודי.

           

נוימן מחה בפניו, וביקש שיפרסם מאמרים נגד הנאציזם ושיסתייג מהנאצים — אך יונג לא עשה זאת. ב–1938, אחרי ליל הבדולח, נוימן הלין על כך שיונג אינו נוקט עמדה נחרצת נגד המשטר הנאצי. במכתב מתל אביב, כתב: "אינני יודע אם אתה יכול לתאר לעצמך כמה קשה כיום לקיים את הקשר הפנימי לאדם (יונג), שבדרך הטבע חש לכל היותר מגע שטחי לאירועים הפוגעים עכשיו בנו — היהודים... אני משוכנע עמוקות, שאיני צריך לגעור בך יותר מדי על היותך צופה מהצד ומבחוץ. אתה מוכנס בוודאי לאירועים דרך הפרקטיקה שלך עם פציינטים".

 

יונג השיב לו ב–10 בדצמבר, אך התייחס תחילה למאורעות 1939-1936 בארץ ישראל, ולא לליל הבדולח. "אל תחשוב, שנסוגתי אל פסגות הרים מושלגים ומשקיף אני מהמרומים על האירועים בעולם. אני קורא עיתונים ומתעניין מאוד במאורעות בפלסטינה וחושב על מכרי שחיים בכאוס הזה", כתב. "חזיתי גם חזות קשה לגרמניה, אפילו דברים קשים מאוד, אבל כאשר זה ממש קורה, קשה בכל זאת להאמין. כל אחד כאן מזועזע ממה שקורה בגרמניה", כתב, ותו לא.

           

פרופ' מיכה נוימן, בנו של אריך נוימןאלון רון

ב–15 בנובמבר 1939, אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, כתב נוימן ליונג: "שני דברים מצטלבים בתוכי וקשה מאוד לאחד אותם. האחד זוהי המודעות שאני שייך לעם, שנמצא בתהליך של מיתה. והאחר, שכאן בפלסטינה נוצר משהו חדש ואני גם כן אחראי לחדש הזה".

 

הקשר ביניהם נותק בימי המלחמה. בספרו, "פסיכולוגיית המעמקים והמוסר החדש", שיצא לאור בגרמנית ב–1949 ותורגם לעברית ב–1963 (הוצאת שוקן), הציג נוימן תגובה לשואה, כשטען שהמוסר הנוצרי והיהודי מדחיק את הרוע וגורם לתופעות לוואי כמו הנאציזם. בספר הוא קרא לכל אדם לקבל את הרוע שבו, לחיות איתו, לקיים אותו לפעמים, ולשלם את המחיר של צער ורגשי אשם.

 

אחרי השואה חודש הקשר בין השניים. נוימן נאחז ביונג כבדמות אב במדבר האינטלקטואלי בו היה מצוי בתל אביב. "אין לי כאן איש שאני יכול לדבר איתו או ללמוד ממנו. אתה בשבילי הקשר לאירופה שאני כה מאוכזב ממנה", כתב לו.

 

ביולי 1950 סיכם נוימן את הקשר עד כה: "לראשונה באתי אליך ב–1933, אחר כך ב–1936 (מפלסטינה) ולבסוף אחרי 11 שנה שבהן התחוללה המלחמה ואירועים רבים אחרים, המפגש המחודש ב–1947. זוהי פרשת חיים ארוכה... בארץ הקטנה הזאת (ישראל) הנידחת במובנים רבים, ובמובנים רבים אחרים פרודוקטיבית ובעלת סיכויים לעתיד, אני עומד מבחינה פנימית בבדידות, עם אירופה מתפוררת בגבי ואסיה מסוכנת בהתעוררותה לפני. דווקא במצב זה היה לי החיבור מחדש איתך, סיוע חיוני ובעל חשיבות מכרעת. היית לי מורה דרך פנימי וזה ניחם אותי, במיוחד כי אני כאדם וכיהודי חי, כפי שאתה יודע, את הדברים במובנים רבים בצורה שונה ממך ואפילו בצורה מנוגדת".

 

נוימן מת בנובמבר 1960. שבעה חודשים אחר כך מת גם יונג. השנה יראו אור עוד שני ספרים הקשורים לנוימן, בהוצאת Chiron האמריקאית: ספר של בנו, פרופ' מיכה נוימן, "הקשר בין יונג ונוימן בהתבסס על ההתכתבות שלהם" וכן ספרו של נוימן, "יעקב ועשו: הסימבוליזם הקולקטיבי של מוטיב האח", בעריכת ד"ר אראל שליט.