שוד השעונים בירושלים

אלמנת שודד השעונים מי-ם נשפטה לעבודות שירות בארה"ב

הארץ מדווח (4 מרץ, 2010) שנילי שמרת, אלמנתו של נעמן דילר, אחד הפורצים האגדיים שידעה המדינה, הורשעה לאחרונה בקבלה ובהחזקת רכוש גנוב ונידונה לחמש שנות מאסר על תנאי ול-300 שעות עבודות שירות - כך מסרו גורמי החקירה בארה"ב בתום שלוש שנות טיפול בפרשת שוד השעונים. זהו פרק נוסף בפרשה המסתורית שנמשכת קרוב ל-30 שנה, ותחילתה בפריצה למוזיאון האיסלאם בירושלים שהתרחשה ב-1983. בליל 15 באפריל, שודד בודד ומתוחכם שדד כ-200 שעונים יקרי ערך מהאוסף המיוחד של המוזיאון. גולת הכותרת של אוסף זה היא השעון המיוחד שהכין במאה ה-18 אמן השעונים בראגה למלכת צרפת מרי אנטואנט. שעון זה זכה לשם "שעון המלכה" והכיל את הטכנולוגיה החדישה ביותר שהיתה מוכרת עד אז

Read more in Requiem: A Tale of Exile and Return

"…, he came to think of the exquisite Marie-Antoinette watch. It had taken the supreme watchmaker Abraham Louis Breguet forty-four years to complete this masterpiece of all times. The Queen did not live to see this timeless tabernacle of time, ready to be presented to the world only in 1827, even after Breguet himself had ascended from this world. As Sir David Lionel Salomons, the last owner of the watch had claimed, to carry a Breguet watch is to have the brains of a genius in your pocket.

More than a hundred and fifty years later, the Queen of Clocks disappeared from the Museum of Islamic Art in Jerusalem, where the founder, the daughter of Sir David, had opened her father’s collection to the public. Marie Antoinette would reappear twenty-five years later, as mysteriously as she disappeared, having been watched and compulsively cared for by the master thief, until his death.

During a quarter of a century, the glass showcase stood orphaned in the cellar of the museum. Shimeoni often wondered what happened to time in its absence. Was this only a simulacrum of time and temperature, a 823 piece replica in gold and crystal of the sun and the moon and a perpetual calendar – or was it a manifestation of Chronos, whereby Time itself moved the hands of every second? Would time continue only as long as it could manifest itself in this world? Would Time end if its worldly manifestations would disappear? Following Baudrillard, Shimeoni, as well, thought the post-modern image had become its own simulacrum, a representation of itself, no longer in need of something “real” that it would represent. …"

Erel Shalit's books can be purchased at http://www.fisherkingpress.com/ or by phoning Fisher King Press directly at 1-831-238-7799